המדינאי הצרפתי ז'ורז' קלמנסו טבע את הביטוי "המלחמה היא עניין רציני מדי, משנשאירו בידי אנשי הצבא". לא פחות נכון יהיה לומר: "העסוק בכלכלה הוא עניין רציני מכדי שנשאיר אותו לכלכלנים". החלטות כלכליות מכריעות גורלות ועוסקות בדיני נפשות לא פחות מהחלטות על שלום ומלחמה.
הבלוג שלי מוקדש לנושא זה. אינני מתכוון להסתפק בויכוח עם כלכלנים – כלומר, עם כלכלני "הזרם המרכזי" הניאו ליברלי. גם בזה אעסוק. אך התיזה העיקרית שאני מציע בבלוג זה הוא להעמיד משהו אחר במקום שתופסת היום הכלכלה בצד התיאורטי ובצד קבלת ההחלטות בתחום הציבורי.
מה רע בכך שבענייני הכלכלה יעסקו כלכלנים, כשם שבענייני רפואה עוסקים רופאים? קיימות מספר בעיות שבגללן חייב אופן העיסוק בכלכלה להשתנות – בין היתר על ידי מעבר מן הפרדיגמה הדיסציפלינרית הצרה המקובלת היום, לפרדיגמה רב תחומית – וזאת גם בצד התיאוריה וגם בצד קביעת המדיניות. משמעות הדבר, שאל "השיח הכלכלי" – הן בצד התיאורטי והן בצד המעשי, חייבים להצטרף אנשים מתחומי דעת וידע אחרים. הצטרפות זו לא תהיה אך ורק על ידי כך שאנשים אלה ילמדו כלכלה – אלא גם על ידי כך שהכלכלנים ילמדו תחומי דעת אחרים, כגון תורת המערכות החיות, תורת הסיבוכיות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, תורת התפתחות המערכות ועוד. כתוצאה מתהליך כזה ישתנה השיח ויתעשר. אפשר אף שלא יקרא "כלכלה", אלא יימצא שם אחר שייטיב לתאר את המזיגה של תחומי הדעת המעורבים בו. אני מציע לקרוא לתחום זה "מערכות ומשאבים".
מה שמכונה היום "מדע הכלכלה" איננו לוקח כלל בחשבון היבטים בחיי החברה המושפעים באופן מכריע מהחלטות כלכליות. ההפרדה בין חברה לכלכלה, במקום לראות בשניהם היבטים של מערכת אחת גדולה, גורמת באופן ישיר לפגיעה בחברה כאשר מתקבלות החלטות על בסיס כלכלי בלבד. בשפה מקובלת על הכלכלנים ניתן לומר, כי "אופטימיזציה משיקולים כלכליים" היא תת-אופטימיזציה כאשר בוחנים בעיה באופן רחב יותר. תת אופטימיזציה משמעה, במקרים קיצוניים, שיפור בתחום שולי וחסר חשיבות במחיר של פגיעה בתחומים עיקריים וחשובים. האתגר שאני מבקש להציג בבלוג זה מסתכם בשאלה הבאה: כיצד ניתן לשפר את השיח המביא להחלטות כלכליות (בעיקר החלטות הנוגעות למדיניות כלכלית של ממשלות) כך שתחומי ההשפעה של החלטות אלה ייוצגו באופן טוב יותר בשיח ויביאו להחלטות טובות יותר?
ביקורת רבה מושמעת ונכתבת (גם על ידי כלכלנים) כנגד הנטייה הדומיננטית לעסוק, במסגרת הדיסציפלינה המדעית של הכלכלה, בפיתוחים מתמטיים מורכבים שאינם משקפים את המציאות. דוגמה לכך היא פרס נובל בכלכלה שניתן בשנת 1997 לשולס ומרטון – על פיתוח מודלים מתמטיים והסתברותיים לקרנות גידור. לפי חישוב המפתחים ההסתברות להתמוטטות הקרן היתה אפסית. בפועל, הקרן LTCM התמוטטה בשנת 1998, ארבע שנים אחרי הקמתה וגררה עימה למצולות ההפסד כארבעה מיליארד דולר. החבר'ה לא נתבעו להחזיר את פרס נובל.
גם בהקשר של המשבר האחרון (שכנראה טרם הסתיים) נשמעו קולות רבים של פקפוק ותהיה – כולל בין כלכלנים מובילים שגילו שבעצם אינם מבינים את מה שחשבו שהם מבינים. המשבר הכלכלי שהתחולל בשווקים חשף משבר נוסף – משבר מדעי – שמשמעותו היא: הגענו לצומת דרכים שאיננו מסומן במפה שלנו. יש צורך להשיג וליצור מפה חדשה.
מי אני, ומה נותן לי זכות להידחף לתחום התיאוריה הכלכלית, שאיננו בתחום עיסוקי המקצועי והשכלתי בו היא אלמנטרית (מבוא לכלכלה, מיקרו, מקרו ומספר גדול של מאמרי ביקורת)? אני עוסק שנים רבות בפיתוח מערכות ובמחקר אלגוריתמים. כמומחה בתחומים אלה, אני טוען שיש להם מקום באותו מרחב רב תחומי שצריך לתפוס את השטח הכבוש היום בלעדית ע"י כלכלנים. יש מקום לעוד רבים אחרים מתחומים שונים, ובודאי גם לכלכלנים. צפוי, שחלק מן הכלכלנים יתמסרו לתגובה השגורה של חברי גילדות מקצועיות, ויגנו (קרוב לודאי ע"י התקפה) על הטריטוריה שעליה הם חולשים היום –חלקם תוך הפקת תגמולים כספיים בלתי מבוטלים. לציבור הרחב חשוב מאוד לדעת: המשך המצב הנוכחי, שבו רק כלכלנים עוסקים בהחלטות כלכליות עולה לנו הרבה מאוד: בהזדמנויות שנמנעות מילדינו, בבתי חולים קורסים, במערכות חינוך לא מתפקדות, מערכות תחבורה תקועות – ואין מדובר רק בפוליטיקאים שאינם מצליחים לקבל החלטות נכונות ולבצען – מדובר גם בתיאוריות המהוות הצדקה ומניע לחלק לא קטן מן ההחלטות הללו.
רוב הביקורת המושמעת היום נגד התיאוריה הכלכלית מתמצה בהצגה שלילית: מהן הבעיות שהתיאוריה איננה מצליחה לפתור, ותלונות על כך שלמרות שמקבלים החלטות "נכונות כלכלית" התוצאות "רעות חברתית". מקבלי ההחלטות מתגאים בצמיחה של מדדים כלכליים ואינם מתייחסים ברצינות למדדים חברתיים. אני מתכוון להציג בבלוג זה לא רק ביקורת, אלא להציע כאלטרנטיבה שימוש בפרדיגמה המבוססת על תורת המערכות החיות (של ג.ג. מילר) ועל תורת הסיבוכיות. על אלה אכתוב בהמשך, אחרי שאציג בקצרה ביקורת על הזרם המרכזי בכלכלה.
הצבת העקרונות של "מערכות ומשאבים" במקום שבו שולטת היום הכלכלה לבדה מחייבת דרך ארוכה: יש צורך להסביר למה כדאי להתאמץ. יש צורך להסביר מהן "מערכות ומשאבים". אך בעיקר, יש צורך ליצור קהילה רב תחומית שתוכל לגבש ולהמשיך לפתח את ה-"רב תחום" (לא תחום יחיד!) של "מערכות ומשאבים", ולמצוא דרכים להנחיל את ההשקפות ואת דרכי החשיבה שיפותחו לציבור הרחב, לאקדמיה ולמקבלי ההחלטות.
ברור לי שעצם הרעיון להציע משהו אחר במקום כלכלה יעורר תגובות נזעמות עד מזלזלות (כולל "מתחת לכבודי להתיחס"). אך אני מבקש להדגיש: מדובר על החזרת תחומים שלמים, שהכלכלה והכלכלנים הדירו אל השולים, אל מרכז הבמה התיאורטית והמעשית. בהמשך הבלוג אני מתכוון להראות שגם כלכלנים ביקורתיים רבים סבורים כי צריך לעשות זאת.
אני ככלכלן צעיר הספקתי ללמוד קורסי מבוא בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה ומדעי הסביבה. בנוסף לנגיעות בלימודים בתורת המשחקים, פילוסופיה שכוללת מוסר וערכי צדק חברתי.
השבמחקאין מדע מושלם עדיין. גם בפיזיקה הסודות הגדולים עדיין לא ברורים, והתיאוריות שהיו יציבות וחזקות משתנות חדשות לבקרים. גם במדעי המדינה לא חזה אדם אחד את המהפכה במזרח התיכון. גם בכלכלה התפקיד הוא לא נבואי, אך אין ספק שהחדשנות בתחום יצרה אפשרויות רבות להגדלת הרווחה ואיכות החיים של כלל האוכלוסיה. כפי שעדיין מדעני החיים לא פיתחו תרופה לסרטן ואיידס הם קצרו הצלחות רבות בדרך.
הי רון, מסכים איתך .
השבמחקלכלכלן הצעיר, ה"תאוריה" הכלכלית סותרת בהנחות היסוד שלה רבים המדעים ותחומי מחקר כמו פיזיקה, ביולוגיה , פסיכולוגיה , שיווק ו, גאיוגרפיה.
כלכלנים ישרים מודים כי "הנחות" ה"תאוריה" אינן הנחות כי אם "אקסיומות" כלומר הנחות שלא ניתן להוכיח א להפריך. אלא שתאוריות כמו "הצרכן ישפר את הרווחה שלו אם יצרוך יותר" (מונוטוניות של פונקציית התועלת ביחס לצריכה) אינן נכונות. שלא לדבר על דברים מגוכחים עוד יותר (כמו האדם הרציונלי).
כלכלה צריכה להחליף את רוב המושגים שלה, ואת רוב המודלים שלה. היא דומה לכן לתאוריה שמניחה שהשמש סובבת את כדור הארץ. קל ופשוט יותר להקים תאוריה אחרת, מבוססת יותר במקום להשתמש במושגים מזוייפים (הון, שוק משוכלל, תפוקה שולית פוחתת), או במודלים קלוקלים (ניסוח מתמטי מדויייק, אינו יכול לחפות על הזנחת פילים כאשר שוקלים זבובים, עדיף לא לדייק ולהכליל גם את הפילים).