יום שבת, 27 במרץ 2010

קיצור תולדות הצמיחה



אין דבר מקודש יותר בקרב הכלכלנים ובקרב מעצבי המדיניות הכלכלית, מאשר הצמיחה – שיעור הגידול הריאלי בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג). משרד המסחר האמריקאי הגדיר את התמ"ג "אחת ההמצאות הגדולות של המאה ה-20" רק השבוע שמענו על כך שהממשלה עומדת לקבוע כלל חדש לגירעון תקציבי, המבוסס על שיעור הצמיחה. מהי הצמיחה? מאין באה ולאן היא מובילה אותנו?
להבנת הצמיחה ומשמעותה קודמת הבנת מושג התמ"ג.  בטרמינולוגיה של משרד המסחר האמריקאי התמ"ג (של ארה"ב) מוגדר כ-"ערך הכולל של מוצרים מוגמרים ושירותים המיוצרים ע"י הכלכלה של ארה"ב". בחשבונאות הלאומית האמריקאית מוגדרת גם "הכנסה מקומית גולמית" כ-"סך ההכנסות שנתקבלו ביצירת התמ"ג". התמ"ג מסכם את סך הרכישות ע"י משקי בית, עסקים והממשלה, וכן יצוא.
כיון שבחשבונאות עסקינן, ברור שהתמ"ג יכול להתיחס אך ורק ל-"כלכלה הלבנה" (פעילות כלכלית מדווחת לרשויות). כל פעילות שאיננה מדווחת איננה כלולה בתמ"ג. פעילות שאיננה מדווחת כוללת את ה-"כלכלה השחורה" – שהיקפה בישראל הוערך בשנת 2003 ב-22% מן הפעילות במשק,  20 מיליארד דולר. ל-"כלכלה השחורה" יש להוסיף פעילות כלכלית שאיננה כרוכה בהעברות כספיות, למשל  עבודת עקרות הבית –  שלפי אחת מן ההערכות שווה כ-10000 ש"ח בחודש. אם נניח בהערכה גסה כי מספר עקרות הבית בישראל הוא מיליון – מדובר בעבודה שערכה השנתי הוא 120 מיליארד ש"ח. נשוה מספרים אלה לגודל הגרעון בתקציב המדינה (43 מיליארד ש"ח ב-2010) ולגודל התקציב הכולל – (כ-340 מיליארד ש"ח), מדובר בהיקפים גדולים מאוד של פעילות כלכלית שאיננה כלולה בחשבונאות הלאומית.
נחזור לצמיחה. קל להבין את התרומה לצמיחה של עליה במחיר לצרכן של מוצר כגון מזון הנרכש בחנות. היא שווה לשיעור העליה הכולל של הערך המוסף של מוצר המזון מרגע תחילת גידולו כמוצר חקלאי (או יבואו כחומר גלם בתפזורת) עד למכירתו לצרכן. מה תרומתו של מורה בבית ספר לצמיחה? חלקו של המורה בתמ"ג מסתכם בשכרו. כאשר המורה איננו מגדיל את היקף המשרה הרשמית שלו, ושכרו איננו עולה – אין, ולא יכולה להיות לו כל תרומה לצמיחה. רק אם יסכים האוצר להעלאת  שכר המורים הם יתרמו לצמיחה בהתאם. שום מאמץ פדגוגי של המורה, השגת שליטה מדהימה בחומר או בשיטות ההוראה לא יתרמו אגורה לצמיחה בדו"ח השנתי הבא (בהחלט צפויה צמיחה תוך 10-20 שנה, כשתלמידיו המשכילים יתחילו להיות פעילים כלכלית – אך מי חושב בטווחים כל כך ארוכים?). שביתה מוצלחת – תתרום גם תתרום לצמיחה מייד עם חתימת הסכמי עבודה משופרים. הדבר נכון לא רק למורים, אלא למספר גדול מאוד של עובדים בשירותים ציבוריים, כגון מערכת הבריאות, מערכת הביטחון ומערכות הפיקוח למיניהן. "צמיחה" שמקורה בכיפוף ידיים או בהחלטה פוליטית, ולא בשיפור כלשהו בכמות או איכות של שירות היא בעייתית. מסיבה זו ישנם כלכלנים הדוחים התחשבות בחלק הצמיחה הנובע מן המגזר הציבורי מתייחסים רק לחלק המופק במגזר העסקי, וממליצים להנהיג מדיניות שתקטין את החלק הלא עסקי בתוצר. לפי השקפה זו ניתן לסבור כי העלאת מחיר המים על ידי העיריות איננה צריכה להכלל בצמיחה "המשמעותית" (כי היא ציבורית-פוליטית),  אך ברגע שהמים מופרטים, ומחירם עולה – תהיה צמיחה. כאשר בנק מעלה עמלות – אם הוא פרטי - יש צמיחה. אם הוא ממשלתי – אין צמיחה. (הכלכלנים מנסים להסביר, שהעלאת עמלות ע"י המגזר הפרטי אפשרית "אם השוק החופשי מוכן לשלם". במצב של מונופול או קרטל אי אפשר לדבר על "השוק החופשי מוכן לשלם". רק התערבות של רגולטור יכולה למנוע העלאת עמלות). מדינת ישראל נשלטת ע"י מונופולים וקרטלים במידה כזו, שכמעט מגוחך לדבר על "שוק חופשי".
צמיחה עוסקת בהספקת שירותים וסחורות. מה לגבי "הספקת נזקים"? האם שאיבת מים עודפת על ידי חברה פרטית בהיקף של מיליון ש"ח, באופן הגורם להמלחת אקוות החוף ולנזק של 100 מיליון ש"ח, תורמת או גורעת מן הצמיחה? התשובה חד משמעית: החברה תורמת לצמיחה פעמיים: פעם אחת באמצעות הספקת המים בשיעור מיליון ש"ח, ופעם נוספת, באמצעות יצירת עבודה לחברה קבלנית שתספק שירותי הפחתת מליחות המים באקווה (קרוב לודאי תוך הפחתה חלקית בלבד של הנזק). מה לגבי האפשרות לייחס לחברת המים תרומה שלילית, בשל הנזק? אין אפשרות כזאת. מדד הצמיחה איננו מכיר את מושג הנזק.
מה לגבי עקרות הבית? כאשר שתי עקרות בית עובדות כל אחת בביתה – פעילותן "שקופה". כאשר הן מתחלפות, ויוצאות לעבודה אשה אצל רעותה תמורת שכר (מדווח, כמובן) – הן תורמות לצמיחה.  מקובל לחשוב שיציאת נשים לעבודה תורמת לצמיחה. בהחלט אפשר שעבור נשים מסויימות, ואולי גם רבות, עדיף לצאת לעבודה מאשר להשאר בבית ולטפל במשפחה. החשבון האישי שעושות נשים אלה בשום אופן אינו רואה יציאה לעבודה כמעבר ממצב של "לא עושה שום דבר בעל ערך" למצב של עשיה בעלת ערך. החשבונאות הלאומית, לעומת זאת, רואה זאת בדיוק כך.
מה לגבי נזקים שאינם נובעים מפעילות עסקית כנגד חשבוניות? שחיקה של כביש, קורוזיה בצנרת מים, הרס של מכונית, או,חלילה פגיעה באדם בתאונת דרכים? לכל אלה אין כל ביטוי כפגיעה בצמיחה. אך אם יתוקן הכביש, יוחלף הצינור וינתן טיפול לאדם (וכל זאת תמורת חשבוניות) – יופיעו אלה כתרומה לצמיחה. לטווח הארוך, תחזוקה נאותה של תשתית תמנע קריסה של מערכות שתפגע בתמ"ג. אך בטווח המיידי לא יהיה לכך כל ביטוי (אין מושג של "פחת" בהקשר של התמ"ג).
מהו הקשר בין רמת החיים ואיכות החיים של תושבי המדינה והצמיחה?
לפי ההתיחסות המקובלת בתקשורת, במערכות החינוך ובקרב מקבלי ההחלטות, ניתן לחשוב כי הצמיחה היא חיובית, כיוון שכאשר יש פירות – יש מה לחלק. בפועל, הניסיון מראה לעתים קרובות את ההיפך. ברמה התיאורטית, אין הבדל בין מצב שבו כל פירות הצמיחה מגיעים לאחוזון יחיד, או מצב שבו הם מתחלקים באופן שוויוני כיוון שהמדד אינו כולל כל התיחסות לאופן החלוקה. המציאות גרועה בהרבה: כאשר שירות מסויים ניתן קודם ע"י המגזר הציבורי, וכעת הוא מופרט לגורם עסקי בתנאים של מונופול או קרטל, עלו ההוצאות על השירות (למשל, ההוצאה למשפחה על שירותי בריאות שעלתה ב-100  אחוז ב-10 השנים האחרונות), ולכך שתי משמעויות הפוכות בתפיסה הציבורית: תרומת השירות לצמיחה גדלה (וזה "טוב") ורמת החיים \ איכות החיים ירדה (וזה רע, בלי מרכאות). 
השימוש במדד הצמיחה הוא, אם כן בעייתי.  בודאי כאשר עושים בו שימוש בלבדי, ומחליטים על היקף התקציב הממשלתי בהסתמך עליו, מבלי לתת משקל ראוי, אם בכלל, לגורמים נוספים.
מהו המקור לשימוש במושג הצמיחה?
בשנת 1930 ביקש משרד המסחר האמריקאי מפרופסור סיימון קוזנץ לפתח מערכת של חשבונאות כלכלית לאומית. צוותו של קוזנץ הציג לקונגרס בשנת 1937  דו"ח, שבו הותוותה שיטת החישוב של התמ"ג. השיטה מומשה לראשונה ב-1942 ע"י ווסילי לאונטייף. קוזנץ קבל פרס נובל על עבודתו בתחום זה (ליאונטייף קבל פרס נובל על עבודתו בנושאים אחרים).
מאז ועד היום משמשים התמ"ג ונגזרתו הצמיחה כלי וקריטריון עיקרי (ובמקרים רבים – בלעדי) בקביעת מדיניות מקרו-כלכלית.
על גאונותו של קוזנץ מסכימים רבים, ובודאי הכלכלנים המשתמשים בכלי התמ"ג והצמיחה לקבלת החלטות על מדיניות כלכלית. מעטים מהם שמו לב לאזהרותיו של קוזנץ משימוש לא נאות בכלים אלה, כבר בדווח הראשון שהציג לקונגרס בשנת 1934:
"...על רווחתה של אומה לא ניתן להסיק ממדד של הכנסה לאומית..."
(ציטוט מדויק: ...the welfare of a nation [can] scarcely be inferred from a measure of national income...)
בשנת 1962 אמר קוזנץ: "יש להבחין בין כמות הצמיחה ואיכותה, בין עלויות ותמורות, ובין הטווח הקצר והטווח הארוך. יעדי צמיחה צריכים להגדיר: צמיחה של מה ולשם מה..."
(Simon Kuznets. "How To Judge Quality". The New Republic, October 20, 1962)
סיימון קוזנץ נפטר בשנת 1985. הוא לימד את הכלכלנים מהו התמ"ג ומהי צמיחה. הם למדו היטב למדוד אותם. הוא גם הזהירם משימוש לא נכון בכלים אלה. אזהרתו נשכחה. יעדי צמיחה מוגדרים היום כמטרה לעצמה, וכמטרת על למטרות אחרות המצדיקה פגיעה באוכלוסיה (שיפור תשתיות לטובת הצמיחה, שיפור החינוך לטובת הצמיחה, פגיעה בסביבה לטובת הצמיחה, הפרטה לטובת הצמיחה...)
עבודות רבות נעשו כדי לבדוק את הקשר בין צמיחה, סביבה, איכות חיים ורווחה חברתית. חלקן  טוענות, שאין עוד מקום לצמיחה במדינות העשירות בשל העקה הסביבתית הקיימת. ברמה התיאורטית, קיימת סתירה מהותית בין צמיחה בלתי מוגבלת לעולם מוגבל. טענות אלה הגיעו גם לפוליטיקה – ואפילו למדינאי לא מהפכני כנשיא צרפת, סרקוזי, שאימץ לאחרונה דו"ח שהוכן בידי חתני פרס נובל ג'וזף סטיגליץ ואמרטיה סן לועידת ה- G20 בספטמבר 2009, ובו הם מבקרים את "הפטישיזם של התמ"ג". סטיגליץ קבע בפשטות: "הכלכלה שלנו נועדה להגדיל את רווחתנו, והיא איננה מטרה לעצמה".
על התחליפים שמציעים סטיגליץ וסן ל-"תמ"ג" ולצמיחה – באחד הפוסטים הבאים.
ה-"צמיחה" במתכונתה הנוכחית הגיעה לסוף דרכה – והגיע הזמן שהכלכלנים ומקבלי ההחלטות בארץ ישמעו על כך. זה לא סיפור פשוט להיפרד מתפיסות וכלים הנמצאים אתנו כבר שמונים שנה – אך צריך לזכור כי הנפח שחישל אותם (קוזנץ – נפח ברוסית) הזהיר כבר מזמן משימוש לא נכון בהם.
טובת הצמיחה, הפרטה לטובת הצמיחה.החינוך לטובת הצמיחה, עלייה זמנית באבטלה לכלית - אך ות, מערכות הפיקוח למיניהן.עולם הציבורי

3 תגובות:

  1. זה מטורף כמה שזה נכון צריך לעשות סקר לשאול סטודנטים לכלכלה "מה זה צמיחה ובעיקר "לשם מה" "
    ולראות מה הם יענו

    השבמחק
  2. אין ספק שיש זילות של ממש למושג "צמיחה"
    מעניין וחשוב


    מיכל

    השבמחק
  3. צמיחה אפשר למדוד לאו דווקא באפקט שנתי.
    מהחלל ניתן לראות את התמורות במדינות חבר העמים לשעבר, השינוי משנת 1992 ל 2002 בכמות האור הניצפת מהחלל מגלמת קשר ישיר למגמות הצמיחה של התל"ג באותן שנים. (כמובן גם עם כך יש בעיות אך רואים בברור שיש מתאם בין המדינות עם הצמיחה החיובית, השלילית והמדינות ללא שינוי כמו אוקראינה.).

    אם בודקים את הקשר בין הצמיחה לבין מדד ג'יני מוצאים שישנה פראבולה שלילית וככל שרצת ההכנסה פר נפש עולה גם פער ההכנסות מצטמצם. ככל שההכנסה הממוצעת פר תושב עולה כך ההכנסה הממוצעת של העשירון התחתון עולה במתאם גבוהה עם סטיית תקן שהולכת ופוחתת.
    ככל שההחזר בהכנסה כל שנת לימוד עולה היעילות מבחינת מדד ג'יני נפגעת והפערים החברתיים גדלים יותר, האם טוב לנו לחיות בחברה שכזו? שהתועלת מההשכלה נמוכה יותר? בנוסף ככל שרמת הלימודים שיוויונית יותר כלומר שבהשכלה הגבוהה יש יותר אנשים שלומדים לתארים מתקדמים (שני שלישי וכו') הפערים החברתיים גם גדולים יותר מחברה בה התפלגות הלימודים יותר קרובה לממוצע (עקומה בה הסטיית תקן נמוכה יותר עם ממוצע זהה) וזאת בהנחה בשני המצבים ישנה תועלת זהה על החזר ההשקעה בלימודים. השאלה שעולה במצב זה האם ישנה אפשרות שבמצב שאין תועלת ממשית מהלימודים, המוביליות החברתית נפגעת.

    אם מביטים על הצד התרבותי ישנו מדד Social capability שבודד את האפשרות של החברה והתרבות מבחינת היכולת לנצל הזדמנויות כלכליות. גם במדד זה ישנו קשר ישיר בין התוצר בשנה מסוימת לבין המדד היכולת החברתית. שאריות מדד היכולת החברתית מבטאות קשר ישיר עם רמת הצמיחה במונחי תל"ג.

    השבמחק