יום שבת, 30 ביולי 2011

לוח מחוונים כלכלי-חברתי


כולנו מכירים את דבריו של ר' עקביא בן מהללאל הנאמרים בלוויות: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". אם ניקח טקסט דתי זה להקשר שונה לחלוטין – ונשתמש בו כמדריך מקוצר לקביעת מדיניות חברתית כלכלית – נוכל לשפר באופן דרסטי את המצב הכלכלי-חברתי במדינה.
"דע מאין באת" – קובע המדיניות חייב לדעת מהו המצב הכלכלי-חברתי הנוכחי. "לאן אתה הולך" – לאיזה מצב כלכלי-חברתי המדיניות נועדה להביא את המשק והחברה. "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" – במדינה דמוקרטית הדין וחשבון ניתן לפני הציבור, שתפקידו לשפוט אם קובעי המדיניות פעלו נכון לטובתו.
המפתח לקביעת מדיניות כלכלית, אם כך, הוא ייצוג נכון של המצב – הרצוי והמצוי – של החברה והכלכלה. אם המצב מיוצג נכון – ואם אנשי המקצועי יודעים לתת ייעוץ נכון כיצד להגיע ממצב מצוי למצב רצוי – ניתן לקבוע מדיניות כלכלית אפקטיבית. מה שאנו רואים היום, במשברי הקוטג', הרופאים והדיור (רשימה זמנית), הוא תוצאה של מדיניות בלתי אפקטיבית. אחת הסיבות העיקריות להגעה למשבר הוא השתתת ייצוג המצב על פרמטרים מקרו-כלכליים שאינם מייצגים כלל את רווחת הציבור. העובדה, שבצד "נתוני צמיחה מצויינים" צצות מחאות קשות המאיימות להתפתח למשבר שיפיל את הממשלה, מעידה על העדר מוחלט של התאמה בין המדדים המשמשים לקביעת מדיניות לאלה המשקפים את טובת הציבור. אי התאמה זו גורמת לכך, שננקטת מדיניות המחריפה מצוקות, וכשאלה מתפרצות, פעם בכמה שנים, צצה הממשלה עם תוכניות ועם אמירות ש-"אין פתרונות פלא" והציבור יידרש להתאזר בסבלנות. בכך הממשלה צודקת – אך אין היא מסבירה מדוע היא הניחה (יחד עם קודמותיה) למצוקות להתפתח לרמת משבר. אילו נעשה שימוש במדדים הקשורים למצוקות הציבור, ניתן היה לנהל במשך תקופה ארוכה מדיניות שתימנע ממשברים.
המדד העיקרי המשמש היום לקביעת מדיניות כלכלית בישראל הוא הצמיחה, כפי שניתן לראות ממשפט הסיכום של הודעה לעיתונות של דוברת שר האוצר , וכן מן העובדה, שבמכרז
 "מתן שירותי ייעוץ לגיבוש אסטרטגיה כלכלית חברתית למדינת ישראל" מופיעה המילה "צמיחה" ארבע פעמים, אך המלים "חינוך", "בריאות" ו-"דיור" אינן מופיעות כלל. (המכרז יצא במרץ 2011 ובתחילת יולי הודיע משרד האוצר על הזוכה: תאגיד ראנד האמריקאי.  השגתי את טקסט המכרז "ממקורות יודעי דבר" – אך לא אתרתי אותו באינטרנט).

מדד הצמיחה כבסיס למדיניות כלכלית חברתית נתון בספק כבד מיום שהומצא: למרבה הפלא, פרופסור סיימון קוזנץ, ממציא המדד, הזהיר מפני שימוש בו כבר ב- 1934 בנאום לקונגרס האמיקאי, בו אמר: "...על רווחתה של אומה לא ניתן להסיק ממדד של הכנסה לאומית..". בעשרים השנים האחרונות הועלו הצעות רבת למדדים אלטרנטיביים למדד הצמיחה כבסיס לקביעת מדיניות כלכלית. אחת מן המקיפת בעבודות אלה היא הדו"ח של ועדת סטיגליץ-סן-פיטוסי. דו"ח זה מציע ליצור מערכת של מדדים אלטרנטיביים, ולא מדד יחיד. כדוגמה מוכרת לכל אחד מאיתנו ניתן לחשוב על האופן שבו נבחנת בריאותו הגופנית של אדם: בבדיקת דם סטנדרטית מופיעים עשרות מדדים, ודי בכך שאחד יחרוג מן התחום הנורמלי כדי להריץ אותנו לרופא. ואם כך הדבר בנוגע לבריאותו של אדם יחיד, מדוע חושבים מקבלי ההחלטות שדי במדד יחיד כדי לקבוע את בריאותה של חברה שלמה?

מדידה חברתית-כלכלית מושכלת דורשת, אם כן, לוח מחוונים רחב ומערכת אקונומטרית וסטטיסטית מתאימה  שתספק את הנתונים למחוונים.  מערכת המחוונים צריכה להיות נגישה למשתמש – בין אם הוא הדיוט, חוקר כלכלת המדינה, או יועץ למקבלי החלטות. לוח מחוונים כזה היה מראה למקבלי ההחלטות ולציבור שזה זמן רב הולכות ומצטברות בעיות קשות, ולא זו בלבד שאינן נפתרות, אלא הן הולכות ומחמירות. שימוש מושכל בלוח המחוונים היה מונע את הפרקטיקה הנהוגה של הגעה למשבר, מחאה על סף יציאה משליטה, הוצאת תוכניות אפויות למחצה בהליך מזורז ובלתי ראוי – והמתנה למשבר הבא.

דוגמה יפה ללוח מחוונים כזה ניתן לראות באתר "מצבה של ארצות הברית" (The State of the USA)  . האתר מציג ויזואליזציה יפה כמבוא להבנת התקציב הפדרלי  ומדדים שונים בתחומי מפתח חשובים כבריאות, חינוך  ועוד. מדדים אלה מראים התפתחות על פני זמן ובהשוואה למדינות אחרות.

הגיע הזמן להתנהלות חברתית-כלכלית אחרת בארץ. לא עוד שמחה וששון על מדד יחיד של "צמיחה" – כי אם שימוש במערכת מדדים משמעותיים. יהיה צורך בהשקעה גדולה ביצירת המנגנונים שיספקו נתונים בצורה אמינה, ובחינוך של מקבלי ההחלטות והציבור לשימוש במחוונים, ולזיהוי בעיות עוד בטרם יהפכו לענקיות. אך זוהי הדרך היחידה לצאת לדרך חדשה, שאיננה תנועה ממשבר למשבר תוך גרימת סבל רב למרבית האוכלוסיה.